למה אנחנו מהמרים? חלק ראשון: אי-רציונליות וביטחון עצמי מופרז

למה אנחנו מהמרים? חלק ראשון: אי-רציונליות וביטחון עצמי מופרז

עסקי ההימורים הם כאב ראש עצום למי שעוסק בתיאוריות של קבלת החלטות רציונליות. ההנחה הרווחת היא שבני אדם תמיד מקבלים החלטות רציונליות, ומנסים ליהנות מכמה שיותר יתרון תוך מזעור ההפסדים. הרי לא הייתם משלמים 10,000 ש"ח על חופשה אם הייתם חושבים שהיא שווה רק 1,000 ש"ח, נכון? אז אם התוחלת של הימור היא אפסית או שלילית, למה בכל זאת יש אנשים שמהמרים? ננסה לענות על כך בכתבה.

הפסיכולוגיה שמאחורי ההימורים היא ללא ספק נושא מורכב, אך על פני השטח יש שאלה אחת פשוטה: אם בממוצע המהמרים מפסידים כסף, למה הם ממשיכים לרצות להמר? בכתבה הזו נעסוק בחוסר ההבנה הבסיסי במושגים כמו תוחלת ונבין למה תוחלת מתמטית ותועלת הן לא בהכרח אותו הדבר.

האם הימורים הם התנהגות לא רציונלית?

ברוב סוגי ההימורים, כולל בקזינו ובלוטו, התוחלת היא שלילית. גם ברוב הימורי הספורט התוחלת היא לא לטובת המהמרים, מכיוון שההסתברויות המשוערות לא נובעות רק מחישובים מתמטיים טהורים.

אחרי שלוקחים בחשבון את העלות של ההימור - העמלה של הבית, דמי ההשתתפות במשחק פוקר, השוליים של סוכנות ההימורים וכו' - המהמר הטיפוסי יפסיד כסף לאורך זמן. כן, חלק מהמהמרים ירוויחו בטווח הקצר, אך בסופו של דבר חוק המספרים הגדולים יפעל לרעתם, גם לרעת המהמרים עם הכי הרבה מזל.

חוסר היכולת שלנו לשפוט הסתברויות בצורה נכונה היא אחת מההטיות הקוגניטיביות הרבות שאנחנו חווים ושמובילות אותנו לקבל החלטות לא רציונליות.

לכן, הגיוני לטעון שהימורים הם התנהגות לא רציונלית. בנוסף, יש המון ראיות שמצביעות על כך שאנשים לא מבינים עד הסוף את ההסתברויות שעומדות מאחורי תהליך קבלת ההחלטות שלהם.

דוגמה ספציפית אחת לכך היא שני אפקטים פסיכולוגיים בשם אפקט האפשרות ואפקט הוודאות, שבהם מקבלי ההחלטות נותנים יותר מדי משקל לאירועים שההסתברות שלהם נמוכה ופחות מדי משקל לאירועים שההסתברות שלהם גבוהה. בהימורים, הדבר בא לידי ביטוי בהטיית הפייבוריט-אנדרדוג, שבה אנשים חושבים שלאנדרדוג יש תוחלת נמוכה מאוד בהשוואה לפייבוריט.

חוסר היכולת שלנו לשפוט הסתברויות בצורה נכונה היא אחת מההטיות הקוגניטיביות הרבות שאנחנו חווים ושמובילות אותנו לקבל החלטות לא רציונליות. בהקשר של הימורים היא גורמת להטיה שיש הרואים בה חזקה אף יותר: ביטחון עצמי מופרז. 

ביטחון עצמי מופרז

ביטחון עצמי מופרז, או תחושת עליונות מדומה, הוא הטיה קוגניטיבית שבה בני אדם מעריכים יתר על המידה את היכולות והאיכויות שלהם ביחס לאחרים. בסביבה התחרותית שקיימת בהימורים, ובמיוחד בסביבה של הימורי ספורט, שבה כל אחד חושב שהוא יודע הכי טוב מה יקרה, יש שפע ביטחון עצמי מופרז.

למעשה, זוהי נטייה אנושית טבעית שתורמת לדימוי העצמי. הנטייה הזו נקראת לפעמים "אפקט לייק וובגון" (או הטיית "מעל הממוצע") על שם עיירה בדיונית במינסוטה, שבה "כל הנשים חזקות, כל הגברים יפים וכל הילדים מעל הממוצע". אפקט לייק וובגון, שבו רוב האנשים בקבוצה טוענים שהם מעל הממוצע, הוכח במחקרים רבים על תחומים שונים, כגון פופולריות חברתית, אינטליגנציה וכישורי נהיגה.

יחסי הזכייה הם בסך הכל שיקוף ציבורי של כל הדעות האישיות לגבי ההסתברות של התוצאה, רק שהם באים לידי ביטוי בכסף.

אני בעצמי ראיתי את אפקט לייק וובגון מתרחש בקהילה של יועצי ספורט. במחקר שנערך בשנים 1976/77 בארה"ב, 829,000 בוגרי תיכון התבקשו למלא שאלון דיווח עצמי. 60% מהם דירגו את עצמם כמעל הממוצע ביכולות ספורטיביות, בעוד שרק 6% דירגו את עצמם כמתחת לממוצע. המספרים האלה עוד יותר מקצינים כשמסתכלים על הדירוג של יכולות מנהיגות (70% לעומת 2%). מבחינת יכולות חברתיות אף אחד לא חשב שהוא מתחת לממוצע!

כשמישהו מוכר, מי קונה?

ברב-המכר שלו לחשוב מהר, לחשוב לאט הפסיכולוג דניאל כהנמן מספר על שאלה שהוא שאל מנהל השקעות בוול סטריט: "כשאתה מוכר מניה, מי קונה אותה?" באופן כללי יותר, אפשר לשאול מה גורם לאדם אחד למכור ולאדם שני לקנות? מה המוכרים חושבים שהם יודעים שהקונים לא יודעים?

הרי בסופו של דבר, אחד מהם צריך לטעות, או לפחות לטעות יותר מהשני. האפשרות השנייה היא שכל עסקה נעשית במחיר "האמיתי", כך שאף אחד לא מרוויח אף פעם. אם תחשבו על זה לעומק, זה לא רציונלי. בהנחה ששני הצדדים שמבצעים את העסקה מרוצים ממנה, חלק מהרצון שלהם לבצע אותה ודאי נובע מביטחון עצמי מופרז ביכולות שלהם להעריך במדויק את מחיר המניה.

היכולת לדעת מהן העמלות שסוכנות ההימורים גובה או מהן הסיבות לכך שאנחנו מהמרים לא צריכה לגרוע מההנאה שלנו בהימורים, אלא רק לעזור לנו למצוא את הדרך לתוחלת הנכונה.

אותו הדבר נכון בהימורים. למעשה, יחסי הזכייה של תוצאה מסוימת משקפים באופן גס את ההסתברות לכך שהיא תקרה. אחרי הכל, אף אחד לא יהמר ביחס של 1.05 (או 1 ל-20) על כך שסאטון יונייטד תנצח את ארסנל, גם אם הוא לא סובל את ארסן וונגר. יחסי הזכייה הם בסך הכל שיקוף ציבורי של כל הדעות האישיות לגבי ההסתברות של התוצאה, רק שהם באים לידי ביטוי בכסף.

הערך של יחסי הזכייה מייצג תהליך סמוי של התמקחות והתפשרות. גם לסוכנות (המוכר) וגם למהמר (הקונה) יש איזו דעה אינטואיטיבית לגבי התמחור שמתאים להם. ביטחון עצמי מופרז גורם לכך שכל אחד מהצדדים חושב שהתוחלת שלו טובה יותר מהתוחלת של הצד השני, אך כמובן שמבחינה לוגית זה בלתי אפשרי.

בלי אותו ביטחון עצמי מופרז, ההימור לא היה מתקיים בכלל. שהרי מבחינה רציונלית, כל צד רוצה לשרת את האינטרסים שלו, מתוך ציפייה שהמידע שיש לו טוב יותר מהמידע של הצד השני ויעזור לו להרוויח. אף אחד לא באמת רוצה לזרוק כסף לפח.

מה לגבי היכולת להתבונן מהצד?

אי-רציונליות, ביטחון עצמי מופרז והטיות קוגניטיביות-התנהגותיות יכולות להסביר למה אנחנו מהמרים, אך הן לא בהכרח שולטות באופן שבו אנחנו מהמרים. היכולת להבין את ההטיות הקוגניטיביות, ואת העובדה שבמידה מסוימת הן משפיעות על כולם, מאפשרת לנו, כמהמרים, "להתבונן מהצד" וליהנות מיתרון מסוים. 

עם זאת, היכולת לדעת איך ההטיות האלה משפיעות על תהליך קבלת ההחלטות בהימורים, והיכולת לחשב את השוליים של סוכנות ההימורים לא צריכות לגרוע מההנאה שלנו בהימורים, אלא רק לעזור לנו למצוא את הדרך לתוחלת הנכונה בעזרת גישה מושכלת יותר להימורים.

השאלה המרכזית שנובעת מהכתבה הזו היא מה מזין את הביטחון העצמי המופרז הזה בהקשר של הימורים? מה גורם למהמרים להיות כל כך בטוחים בכך שהם צודקים? על השאלה הזו נענה בחלק השני של הכתבה, שבו נעסוק באשליית הסיבתיות ובגורמים נוספים שעשויים להסביר למה אנחנו מהמרים.

משאבי הימורים - משפרים את יכולות ההימור שלך

משאבי ההימורים של פינקל הם אחד מהאוספים המקיפים ביותר של עצות מקצועיות להימורים שאפשר למצוא באינטרנט. אנו מספקים עצות לכל רמות הניסיון, במטרה אחת פשוטה - לשפר את היכולת שלך להמר בצורה מושכלת.